בני אדם באמת צריכים להתנהג טוב יותר ברשתות החברתיות
בכנס שהתקיים לאחרונה קיימתי דיון עם מנהיגי מדיה חברתית אחרים על אקלים לא בריא שצומח ברשתות החברתיות. לא כל כך מדובר בפילוג הפוליטי הכללי, שהוא ברור מאליו, אלא בדריכות הזעם הגובות בכל פעם שמתעורר נושא שנוי במחלוקת.
השתמשתי במונח דגל כי זה מה שאנחנו רואים. אנחנו כבר לא עוצרים לחקור את הנושא, מחכים לעובדות, ואפילו לא מנתחים את ההקשר של המצב. אין תגובה הגיונית, אלא רק רגשית. אני לא יכול שלא לדמיין את פלטפורמת המדיה החברתית המודרנית כקולוסיאום עם צרחות מהקהל עם אגודלים למטה. כל אחד שמייחל למטרת זעם נקרע ונהרס.
קפיצה לדחיפה החברתית היא קלה מכיוון שאיננו מכירים פיזית את האדם, או את האנשים שעומדים מאחורי המותג, או שאנו מכבדים את פקידי הממשלה שהצביעו לתפקידם על ידי שכנינו. נכון לעכשיו, אין תיקון הנזק שנגרם על ידי העדר ... לא משנה אם האדם ראוי לו או לא.
מישהו (הלוואי שאזכור מי) המליץ לי לקרוא אז התביישת באופן פומבימאת ג'ון רונסון. רכשתי את הספר באותו הרגע והמתנתי לי עם שובי מהטיול. המחבר עובר תריסר או סיפורים על אנשים שהתביישו בפומבי, ברשתות החברתיות ומחוצה לה, והתוצאות המתמשכות. תוצאות השיימינג די עגומות, עם אנשים שהסתתרו במשך שנים ואפילו כמה שפשוט סיימו את חייהם.
אנחנו לא טובים יותר
מה אם העולם ידע הכי גרוע עליך? מה הדבר הגרוע ביותר שאמרת אי פעם לילדך? מה הייתה המחשבה הכי נוראית שחברת על בן / בת הזוג שלך? מה הייתה הבדיחה הכי לא צבעונית שאי פעם צחקת או סיפרת לך?
כמוני, אתה בטח אסיר תודה שהעדר לעולם לא יראה דברים בדברים שלך. בני אדם הם לקויים, ורבים מאיתנו חיים בצער ובסכנה על המעשים שעשינו לאחרים. ההבדל הוא שלא כולנו נתקלנו בבושה ציבורית של הדברים הנוראיים שעשינו. תודה לאל.
אם אנחנו היו חשופים, היינו מתחננים על סליחה ומראים לאנשים כיצד תיקנו את חיינו. הבעיה היא שהעדר נעלם מזמן כשאנחנו קופצים למיקרופון. זה מאוחר מדי, חיינו נרמסו. ונרמס על ידי אנשים פגומים פחות או יותר מאיתנו.
מחפש סליחה
היפטר מכל מרירות, זעם וכעס, קטטה והכפשות, יחד עם כל סוג של זדון. היו חביבים וחמלים זה לזה, סלחו אחד לשני, בדיוק כמו במשיח אלוהים סלח לכם. אפסיים 4: 31-32
אם נמשיך להמשיך בדרך זו, נצטרך להפוך לבני אדם טובים יותר. נצטרך לנסות לסלוח אחד לשני באותה מהירות כשנבקש להשמיד זה את זה. אנשים אינם בינאריים, ואין לשפוט אותנו כטובים או רעים. יש אנשים טובים שעושים טעויות. יש אנשים רעים שהופכים את חייהם והופכים לאנשים מדהימים. עלינו ללמוד לכמת את הטוב הטמון באנשים.
האלטרנטיבה היא עולם נורא שבו דריכות דריסה משתוללות וכולנו מסתתרים, שוכבים או מכים. עולם בו איננו מעזים לדבר על דעתנו, לדון באירועים שנויים במחלוקת או לחשוף את אמונותינו. אני לא רוצה שילדי יחיו בעולם כזה.
תודה לג'ון רונסון על ששיתף את הספר החשוב הזה.
גילוי נאות: אני משתמש בקישור השותפים שלי לאמזון בפוסט זה.