כשפסיכופתים הולכים לעבודה

נחשים בחליפות: כשפסיכופתים הולכים לעבודה

רבים מחברי ועמיתי הקרובים ביותר יודעים שהיה לי חוויה נוראית מאוד לעזוב מעסיק שלי לפני זמן מה. יש אנשים שעשויים לתהות מדוע אנשים לא יכולים פשוט להמשיך הלאה אחרי משהו כזה. כאשר אותו מעסיק הוא ארגון גדול מאוד הוא נוטה לחזור שוב ושוב ולהזכיר לך. אלא אם כן אתה עוזב את העיר בפועל, אתה ממשיך לשמוע את 'המילה ברחוב' על מה שקרה אחרי שעזבת. לעזוב את הענף זו לא אופציה - זה מה שאני עושה למחייתי.

כשאתה מסוג האנשים שלא מפרידים עבודה מהבית ואתה שופך את כל מה שיש לך לעבודה שלך - מצב כזה קשה להשאיר מאחור. לאלו מאיתנו שעזבו, כולנו מסכימים לגבי מה שקרה. אבל לחלק מהאנשים שעזבו יש צלקות כל כך עמוקות שהם אפילו לא יכולים לשאת ללכת לארוחת צהריים ולדבר עם כולנו. תאר לעצמך עד כמה מצב צריך להיות טראומטי כדי לפגוע באדם כזה.

אני בחור די שמח. אני אוהב את העבודה שלי ואני אוהב את מה שאני עושה. אבל כשאני נזכר בתקופה ההיא בקריירה שלי, אני לא יכול שלא לתהות מדוע האחראי עדיין שם בחוץ ועדיין גורם נזק. עשרות אנשים גדולים נעלמו, המחלקה שזכתה בפרסים שקדמה להם כבר נמצאת בבלבול, והביצועים של החברה הולכים ונחלשים בגלל זה. ובכל זאת ... האחראי נשאר. זו באמת תעלומה בעיני.

הרמתי אתמול ספר בגבולות: נחשים בחליפות, כאשר פסיכופתים הולכים לעבודה. קראתי את ההקדמה בזמן שחיכיתי לכמה חברים והחלטתי לקנות את הספר. זה היה באמת מתוך סקרנות יותר מאשר לנסות להסביר מה קרה לי. באמת שלא ניסיתי לחבר שניים ושניים יחד. אבל אז קראתי את זה:

"לא כולם אהבו את הלן, כמובן, וחלק מהצוותים שלה לא סמכו עליה. היא התייחסה לקולגות הזוטרים בבוז ובמידה של זלזול, ולעתים קרובות גוזלת מיכולותיהם וכישוריהם. אולם לאלה שהיא מצאה תועלת בקריירה היא הייתה אדיבה, מרתקת ומהנה. היה לה כישרון להציג את הצד הטוב שלה בפני מי שהרגישה שהיא חשובה, כל העת הכחישה, ניכיון, השלכה ועיקור של מי שלא הסכים להחלטותיה.

הלן פיתחה מוניטין של אמירת צוות העובדים מה הם רוצים לשמוע, וניהלה פגישות עם צוות ההנהלה כאילו היו הפקות הוליוודיות. היא התעקשה שהדיווחים הישירים שלה יתחקו אחר התסריטים המוסכמים, ודחו לה כל שאלה בלתי צפויה או קשה. לדברי חבריה, הלן הייתה אדון בניהול רושם, והיא עשתה בהצלחה מניפולציה על הבוס שלה, הפחידה דיווחים ישירים וגילמה אישים מרכזיים החשובים לה. "

שתי הפסקאות האלה ממש העבירו צמרמורות בעמוד השדרה. אני לא בטוח שהספר הזה יעזור לי לסלוח ולשכוח את מה שקרה לי ולעוד הרבה אנשים טובים אחרים, אבל אולי הוא יעזור לי להבין אותו טוב יותר. אני עדיין לא שומע ממנהיגים בארגון ובתאגיד שהיו פעם עמיתי מכובדים - להפך, אסור לי ליצור קשר איתם.

אולי הם יכולים להרים את הספר הזה, לקרוא אותו ולהרכיב שניים ושניים. אין ספק שהם יגיעו לאותה ההבנה שאליה אני מגיע כעת.

הם עשויים לעבוד עם פסיכופט.

הזמינו נחשים בחליפות באמזון

תגובות 2

  1. 1

    הודעה מעניינת, למרבה המזל עוד לא קרה לי שום דבר כל כך רע!
    האם קראת אי פעם על המושג "הרמוניה מלאכותית" ..
    In some companies the problems are not confronted we get along because we have to, to earn a crust. So in social settings you would not even talk to a particular person but at work you are forced to. Just thinking outloud but supressing this over long periods of time may cause psycopathic tendancies.

    • 2

      As another victim of a horrible departure, I am very sympathetic to Doug’s situation, and can appreciate how long it takes to heal. I, too, still here gossip of what’s happened since my leaving, and though the memories have faded, I will never completely get over the damage done to me (for those who’ve not experienced it, you are lucky – being the victim of work a-holes, either untrusting co-workers or those in a higher up position, feels like you’ve been raped, robbed, beaten, and left for dead). One recourse is to say “their loss” and “I feel sorry for them.” I also think “the jerks who made my life so unbearable for all those years must really have some self-confidence issues to work so hard at making a positive contributor’s life such hell.” All those thoughts have helped me heal…perhaps they would help you, too, Doug.

מה אתה חושב?

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד הנתונים שלך מעובדים.